רופא המגזים בקביעותיו 

אחד הגורמים המשפיעים ביותר על גובה הפיצויים הוא זהותו של המומחה הרפואי המתמנה על ידי בית המשפט. המומחה קובע את שיעור נכותו של הנפגע. שיעור נכות זה מהווה מכאן ואילך את הבסיס לחישוב ראשי הנזק המרכזיים: אובדן כושר השתכרות, כאב וסבל ועוד.

אין זה סוד כי מדע הרפואה, במיוחד בתחום הפסיכיאטריה, אינו מדע מדויק. קיימים הבדלים משמעותיים בין גישות המומחים. זהות המומחה המתמנה יכולה לעיתים להכריע את הכף בין פסיקת פיצויים של אלפי שקלים לבין מאות אלפי ואף מיליוני שקלים.

במהלך השנים, מפתח כל עורך דין, העוסק בתחום, רשימה מסווגת המבוססת על ניסיון מצטבר שלו ושל עמיתיו למקצוע. זה מומחה פרו תובעים, זה מומחה פרו נתבעים ויש גם מומחים הניצבים בתווך. לרוב אין מחלוקת בדבר מיקומו של המומחה בצד זה או אחר של הרשימה.

מינוי המומחה מתבצע בשלב המקדמי הראשון של המשפט. הליך המינוי הוא קצר. השופט מציע מומחה ומבקש את הסכמת הצדדים למינוי. לא תמיד מודע עורך הדין, באותם רגעים ספורים, לגישתו של המומחה. לעיתים הוא נותן את הסכמתו למינוי תחת לחץ מתון מצד השופט כדי לחסוך בהוצאות העלולות להיות מוטלות על לקוחו אם לא ייתן הסכמה למינוי.

כך קרה גם לחברת הביטוח איתן במשפט הפיצויים שהתנהל בינה לבין הנפגעת חדווה בר-ישי בבית המשפט המחוזי בחיפה.

חברת איתן נתנה את הסכמתה למינויו של ד"ר שלו, כמומחה בתחום הפסיכיאטרי.

לאחר הישיבה ובטרם יבשה הדיו מעל כתב המינוי, הסתבר כנראה לאיתן, כי נפלה בפח, ופנתה לבית המשפט בבקשה לבטל את מינויו של שלו.

טענת איתן הייתה, כי שלו מחזיק באסכולה רפואית חריגה ביותר ובלתי מקובלת במקצועו. איתן הוסיפה כי יגעה ומצאה שבתי המשפט נמנעים מלמנות את שלו כמומחה. אחוזי הנכות שהוא קובע מוגזמים. איתן הפנתה לתיק אחר שלה, בו נקבעה על ידי שלו נכות בשיעור חריג והועדפה על פניו חוות דעת של מומחה אחר.

בעקבות כל אלה, ניאותה השופטת ברכה בר-זיו מבית המשפט המחוזי בחיפה, למנות מומחה אחר במקום שלו.

אלא שבר-ישי לא השלימה עם החלפת זהות המומחה וערערה לבית המשפט העליון.

השופטת טובה שטרסברג-כהן מבהירה כי לאחר שמתמנה מומחה רפואי, יש בביטול המינוי משום הטלת דופי באותו מומחה. לכן, אמירות סתמיות ומעורפלות, שאינן מלוות בתצהיר, אינן מקימות עילה לביטול מינוי מומחה רפואי. על אחת כמה וכמה כאשר מינויו נעשה בהסכמה.

בהזדמנות זו, מתווה השופטת את הדרך בה יש לנקוט במינוי מומחה רפואי:

מלכתחילה רצוי למנות מומחה בהסכמת שני הצדדים. זאת כדי למנוע התדיינויות, משקעים והרגשת אי נוחות של צד זה או אחר.

אם לא ניתן להגיע למינוי מוסכם, ימנה בית המשפט מומחה מתוך רשימה שיגישו לו שני הצדדים, או מתוך רשימות מומחים הנמצאות באמתחתו של בית המשפט.

על בית המשפט לוודא ככל יכולתו, שהמומחים המתמנים על ידו יהיו ידועים כמומחים בתחומם וכי מומחיותם, מקצועיותם, הגינותם והניטרליות שלהם, אינן שנויות במחלוקת.

כאשר מומחה רפואי ידוע כשייך לאסכולה מסוימת וקיימות אסכולות אחרות, מקובלות לא פחות, ישקול בית המשפט למנות צוות מומחים על מנת לקבל תמונה מלאה ולא חד צדדית. כך יוכל בית המשפט לקבל חומר שיאפשר לו לקבל החלטה שיפוטית מושכלת וראויה.

קיימים מקרים, מודה השופטת, בהם יש טעמים מהותיים ורציניים להחלפת מומחה. אולם בקשת איתן אינה מעלה טעמים כאלה בצורה ראויה.

בנסיבות אלה, פסקה השופטת, מן הראוי לאפשר לשלו לסיים את מלאכתו ולהגיש חוות דעת.

בהמשך, יהיו הצד המעונין בכך, או בית המשפט מיוזמתו, רשאים לזמן את שלו לחקירה, על מנת שניתן יהיה להעמיד בפניו שאלות ולאפשר לבית המשפט להתרשם מתשובותיו. בהתאם לכך, יחליט בית המשפט, לפי שיקול דעתו, אם יש טעם ראוי להחליף את המומחה באחר, או למנות מומחה נוסף.

החלטה זו תמוהה ולכאורה סותרת את מטרתו של בית המשפט עצמו.

מצד אחד השופטת קובעת כי "רצוי למנות מלכתחילה מומחה בהסכמה...וזאת כדי למנוע התדיינויות, משקעים והרגשת אי נוחות של צד זה או אחר".

מצד שני השופטת מדגישה כי עצם העובדה שבעל הדין נתן מלכתחילה את הסכמתו למינוי מקשה עליו לבקש לאחר מכן את ביטול המינוי.

גישה זו עלולה להביא לכך שעורכי הדין יימנעו מלתת הסכמות למינוי מומחים, כדי למנוע מהם מכשלה בעתיד.

הדעת נותנת שדווקא כאשר ניתנה הסכמת עורך הדין למינוי יתאפשר לו ביתר קלות לבקש את ביטול המינוי.
הרי במצב כזה ברור שההסכמה מלכתחילה למינוי וגם ההכרה, המאוחרת אומנם, כי הייתה טעות בהסכמה, שתיהן מקורן בתום לב.

בתי המשפט מעונינים למנות מומחים אשר כלשון השופטת, "מקצועיותם, הגינותם והניטרליות שלהם, אינן שנויות במחלוקת". אם אכן זו המטרה, מדוע להיתפס לשגגה בתום לב שנעשתה כאשר ניתנה הסכמה למינוי המומחה?

נראה שהשופטת עצמה ערה למשמעות הקשה של החלטתה. הפתרון המוצע על ידה, גם כדי למנוע פגיעה בכבוד המומחה הוא שד"ר שלו יעשה וישלים את מלאכתו, יערוך חוות דעת, יהא נתון לשאלות ולחקירה נגדית בבית המשפט ורק בסוף כלשון השופטת "יחליט בית המשפט לפי שיקול דעתו אם יש טעם ראוי להחליף את המומחה באחר".

פתרון זה כרוך בהשקעת משאבים כספיים רבים, בזמן שיפוטי יקר ובליווי ההליך השיפוטי בחשדנות. האם כבודו של המומחה במהלך הליך זה ובסופו (אם המומחה יוחלף), לא ייפגע יותר?

מסמך 210